eliezer
כי אשמרה שבת הוא פיוט מוכר הנהוג לשיר בסעודת הבוקר של יום השבת, אך יש הנוהגים לשיר אותו גם בסעודת ליל שבת. כמו מזמורים רבים אחרים, גם פיוט זה בנוי בצורת אקרוסטיכון, כלומר מבנה טקסטואלי היוצר מילה (או רצף מלים) על ידי ליקוט האותיות הראשונות של הבתים בשער. 'כי אשמרה' יוצר באותיות הראשונות של ארבעת בתיו את המילה 'אברהם' שמו הפרטי של מחברו. יש הסבורים כי אברהם זה הוא רבי אברהם אבן עזרא [1090-1164], מהחשובים שבמשוררי והוגי יהדות ספרד. רבי אברהם אבן עזרא ידוע כמפרש המקרא וכאחד ממניחי היסוד של תורת הלשון והדקדוק העברית.
המזמור נפתח בבית בן 2 צלעות – 'כי אשמרה שבת'… 'אות היא לעולמי עד'…, ובסוף כל בית משמשת הצלע השניה 'אות היא לעולמי עד' כפזמון.
'כי אשמרה שבת' עוסק בקדושתה של השבת, מדגיש את עובדת היותה יום מנוחה ומרגוע, ומכאן שאין לעסוק בה בענייני סחורה אלא רק בעונג ותפילה. בעדות החסידים נהוג לומר כי שירתו של מזמור זה מהווה סגולה לפרנסה.
למזמור 'כי אשמרה שבת' מספר לחנים עממיים ומוכרים. כאן הוא מבוצע על ידי הזמר דקלון.
נוסח הפיוט המלא:
כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵֽנִי,
אוֹת הִיא לְעֽוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.
אָסוּר מְצֹא חֵֽפֶץ עֲשׂוֹת דְּרָכִים,
גַּם מִלְּדַבֵּר בּוֹ דִּבְרֵי צְרָכִים,
דִּבְרֵי סְחוֹרָה אַף (אוֹ) דִּבְרֵי מְלָכִים,
אֶהְגֶּה בְּתוֹרַת אֵל וּתְחַכְּמֵנִי.
אוֹת הִיא לְעֽוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.
בּוֹ אֶמְצָא תָמִיד נֹֽפֶשׁ (נוֹחַ) לְנַפְשִׁי,
הִנֵּה לְדוֹר רִאשׁוֹן נָתַן קְדוֹשִׁי
מוֹפֵת בְּתֵת לֶֽחֶם מִשְׁנֶה בַּשִּׁשִּׁי,
כָּֽכָה בְּכָל שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזוֹנִי.
אוֹת הִיא לְעֽוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.
רָשׁוּם בְּדַת הָאֵל חֹק אֶל סְגָנָיו,
בּוֹ לַעֲרֹךְ לֶֽחֶם פָּנִים בְּפָנָיו,
עַל כֵּן לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ עַל פִּי נְבוֹנָיו
אָסוּר לְבַד מִיּוֹם כִּפּוּר עֲוֹנִי.
אוֹת הִיא לְעֽוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.
הוּא יוֹם (הַיּוֹם) מְכֻבָּד הוּא יוֹם תַּעֲנוּגִים,
לֶֽחֶם וְיַֽיִן טוֹב בָּשָׂר וְדָגִים,
הַמִּתְאַבְּלִים בּוֹ אָחוֹר נְסוֹגִים,
כִּי יוֹם שְׂמָחוֹת הוּא וּתְשַׂמְּחֵנִי.
אוֹת הִיא לְעֽוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.
מֵחֵל מְלָאכָה בּוֹ סוֹפוֹ לְהַכְרִית,
עַל כֵּן אֲכַבֶּס בּוֹ לִבִּי כְּבֹרִית,
וְאֶתְפַּלְּלָה אֶל אֵל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית,
מוּסַף וְגַם מִנְחָה הוּא יַעֲנֵֽנִי.
אוֹת הִיא לְעֽוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.