armadilסיפורו של הצילום המפורסם ביותר ממלחמת ששת הימים, שבו הצלם דוד רובינגר לוכד שלושה צנחנים ששחררו את הכותל, ב-7 ביוני 1967.
ההתרגשות מהמעמד נתנה השראה גם למשורר חיים גורי לחבר שיר בנושא:
הכותל הזה שמע הרבה תפילות 
הכותל הזה ראה הרבה חומות נוֹפלות
הכותל הזה חָש ידי נשים מקוֹנְנוֹת וּפִתְקָאות הנִתְחבוֹת בין אבניו
הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נִרמס לפניו
הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונִמְחים
אך הכותל לא ראה עוד צנחנים בוכים…
הכותל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים
הכותל הזה ראה אותם פצועים ושרוטים
רצים אליו בְּהַלמות לב, בִּשְאגות וּבְשתיקה
ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה
והם שטופי אבק וְּצְרוּבי שפתיים
והם לוחשים: "אם אשכחך, אם אשכחך ירושלים"
והם קלים כַּנשר ועזים כַּלָביא
והטנקים שלהם – מֶרְכֶּבֶת האש של אליהו הנביא
והם עוברים כְּרעם, והם עוברים בְּזעם
והם זוכרים את כל השנים הנוראות
שבהן לא היה לנו אפילו כותל כדי לשפוך לפניו דמעות…
והנה הם כאן עומדים לפניו ונושמים עמוק
והנה הם כאן מביטים עליו בַּכְּאֵב הַמָתוק
והדמעות יורדות והם מביטים זה בָּזֶה נבוכים
איך זה קורה, איך זה קורה שצנחנים בוכים
איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר
איך זה קורה שמן הַבֶּכי הם עוברים לְשִיר
אולי מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום הַמְדִינה
נושאים על גבם – אלפיים שנה…