אנחנו (נבנה ארצנו)

אנחנו (נבנה ארצנו)

יש שירים שנכתבים בו זמנית: מילים ולחן. כזה הוא גם השיר "אנחנו" הידוע יותר בשם "נבנה ארצנו", אותו חיבר משה ביק בשנת 1928. השיר נכתב בתחילה ביידיש, ולאחר מכן תורגם ע"י אברהם לוינסון לעברית. מאז הפך השיר ללהיט בקרב החלוצים והחלוצות. ביק מספר לציפי פליישר בספרה "התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי": עניין שהשיר הזה עשה את שליחותו במאבק היישוב. אני זוכר עד היום איך שנערים ונערות נהרו לחופי חיפה בימי דמונסטרציות, ואני זוכר איך שפה נפלו בנים ובנות – עם השיר הזה בפה". (מתוך "זמרשת").
שימו לב כמה הקולקטיב משמעותי בשיר זה: כל הפעלים נכתבים בגוף ראשון רבים, בחיזוי בלתי מתפשר של העתיד הקרוב, בו נבנה, נצעד, נלכה ונוסיפה כח. אין ספק, אין כח שישבור אותנו. יש לנו מטרה, היא ברורה ומוחלטת. אין כאן אינדיבידואלים עם רצונות שונים, אלא איחוד כוחות לקראת שחרור העם. יש זמנים שזה בדיוק מה שצריך: כח אחיד ורווי אידיאולוגיה. רק הוא יכול לבנות את ארצנו על אף כל מחריבינו.

נִבְנֶה אַרְצֵנוּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,
כִּי לָנוּ, לָנוּ אֶרֶץ זֹאת.
נִבְנֶה אַרְצֵנוּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,
זֶה צַו דָּמֵנוּ, זֶה צַו הַדּוֹרוֹת.
נִבְנֶה אַרְצֵנוּ עַל אַף כָּל מַחְרִיבֵינוּ
נִבְנֶה אַרְצֵנוּ בְּכֹחַ רְצוֹנֵנוּ.
קֵץ עַבְדוּת מַמְאֶרֶת,
אֵשׁ חֵרוּת בּוֹעֶרֶת,
הוֹד תִּקְוָה מַזְהֶרֶת
בָּנוּ יַסְעִירוּ הַדָּם,
צְמֵאֵי חֵרוּת,
קוֹמְמִיּוּת,
נִצְעַד בְּעֹז לִקְרַאת שִׁחְרוּר הָעָם.

נָקוּם, נֵלֵכָה יַחַד קָדִימָה,
נוֹסִיפָה כֹּחַ, עֹז נַגְבִּיר.
נָקוּם, נֵלֵכָה יַחַד קָדִימָה,
תִּקְוַת עַם נֶצַח דַּרְכֵּנוּ תָּאִיר.
כֻּלָּנוּ אָנוּ, דִּגְלֵי מַחֲנֶה פּוֹסֵעַ,
כֻּלָּנוּ אָנוּ, צְלִילֵי שִׁיר דְּרוֹר בּוֹקֵעַ,
צְלִיל מִלֵּב פָּצוּעַ,
גִּיל בִּלְתִי יָדוּעַ,
שְׁבִיל עוֹד לֹא קָבוּעַ
בָּנוּ יַסְעִירוּ הַדָּם.
וּבְצַעַד אוֹן
וּבִטָּחוֹן
נִצְעַד בְּעֹז לִקְרַאת שִׁחְרוּר הָעָם!

הביצוע המובא כאן מצמרר במיוחד, כי הוא של מקהלת ילדי המחנות באוסטריה.

מצורפת בזאת גם גרסה קצבית ונחמדה במיוחד של הברנשים של פיאמנטה מ-1969.