אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ- רונה קינן (קינה לתשעה באב)

בעמוד זה ניתן להאזין לביצוע ולקרוא את מילות הקינה 'אלי ציון ועריה' בביצוע רונה קינן, אשר נהוג לשיר ב-ט' באב. זוהי הקינה האחרונה בסדר הקינות האשכנזי של תשעה באב. הלחן הנפוץ לשיר, לו ניתן להאזין גם כאן, התקבע בתודעה כקשור במועד זה, ויש הנוהגים לשיר באותו הלחן גם את 'לכה דודי' בערב שבת 'חזון' (השבת שלפני תשעה באב).
הפיוט עצמו תואם בסגנונו את קינות מגילת איכה, גם מבחינת התוכן ואוצר המילים וגם מבחינת המבנה הצורני. היא מבוססת ומרחיבה את הפסוק: "אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ" (יואל א ח). המילה 'אֱלִי', שחוזרת על עצמה בכל תחילת בית בשיר (בד"כ באות ע', ורק בבית הראשון באות א') משמעותה בכי, קונני. הקינה קוראת לעם ישראל לקונן על כל מה שאיבד עם החורבן.

לפיוט ישנם ביצועים רבים, המתאימים לנוסח המוזיקאלי המקובל בעדות שונות. להאזנה לנוסחים אלו באתר הפיוט והתפילה של הספרייה הלאומית, לחצו כאן.

לקריאה והורדה של דף לימוד העוסק בפיוט, שנכתב ע"י מני גל מארגון 'תמורה' ופורסם באתר 'מדרשת', לחצו כאן.

מילות הפיוט המלא:

אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ
וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ

עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ
וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ

עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ
וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ

עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ
וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ

עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ
וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ

עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ
וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ

עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ
וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ

עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ
וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ

עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ
וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ

עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ
וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ

עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ
וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ

עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ
וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ